"הזמן הזה שונה מאוד מזמנים עברו" אמר השבוע מייקל סטיינהרט, איל הון ואחד מאגדות וול סטריט, בפאנל מיוחד שהוקדש לנושא ברשת CNBC. "מכריחים אותם (את ה'פד') לחזות מה יקרה, אבל כל התחזיות שלהם (על צמיחה עתידית) אינן אלא שטויות אקראיות".
כמה צודק סטיינהרט. מעולם לא חיינו בתקופה שהייתה כה גלובלית. מעולם כלכלתה של מדינה אחת לא הייתה קשורה כל כך לכלכלתן של מדינות אחרות. לא לחינם אחד הנושאים החמים בפגישת ה-G20 יהיו הגברת התמיכה במדינות במזרח אירופה. אל תטעו. אין בכך שום סולידריות. מדובר בחישוב תועלתני טהור - המעצמות האירופאיות מבינות שאם אוקראינה, רומניה או ליטא יקרסו, אירופה כולה תקרוס.
אבל למה בעצם הפתרונות שעזרו לנו בעבר לא יפתרו את הבעיות שלנו היום?
כדי לענות על כך עלינו לחזור לשורשי המשבר הנוכחי. ולא, אל תאמינו למה שמספרים לכם - המשבר הזה הכה שורשים הרבה לפני 2006.
חוקיות של חיבור
על פי התיאוריה המקובלת היום במדע, הכול, כולל אותנו, התחיל מניצוץ של אנרגיה. ניצוץ זה הניע תהליך בן מילוני שנים שבסופו נוצרו תנאים לקיומם של חיים. אם נסכם במשפט אחד את מה שניסחו גדולי החוקרים במדעי הטבע על פני עשרות אלפי עמודים, נוכל לומר שהאבולוציה האנושית התחילה כשיצורים חד תאיים בסיסיים התחברו זה לזה ויצרו יחד גוף חי שהשתכלל ככול שנקפו השנים.
במסגרת תהליך זה כל תא ויתר על יכולתו האישית ו"נטל על עצמו" תפקיד מסוים בצורת חיים מפותחת יותר. מהלך זה אפשר את התפתחותם אך גם את הישרדותם של אותם התאים. מבט מעמיק בתהליכים שעבר הטבע במהלך ההיסטוריה, יגלה שכל התפתחות מתאפיינת בקשרים עמוקים יותר בין צורות חיים מורכבות יותר.
הסתכלו על גוף האדם: כמה תאים (10 טריליון, אם אתם מתעניינים), מערכות ואיברים שונים צריכים לתפקד בהרמוניה מושלמת כדי ליצור את הפלא שנקרא חיים אנושיים?
למעשה, זהו חוק החל על הטבע כולו: ככול שצורת חיים מורכבת מיותר אלמנטים שונים, זרים ואפילו מנוגדים, כך היא מפותחת יותר.
נתבונן למשל על החברה האנושית, שהתפתחה, כזכור, מהטבע וגם עליה חלים אותם החוקים.
אם בתחילה חיינו בחמולות, מנותקים זה מזה, אז בחלוף השנים החמולות הלכו וגדלו ואנחנו התחלנו לנהל מאבקים במטרה להשתלט על אנשים ושטחים נוספים. במקביל לכך פיתחנו את החקלאות שהצמיחה יחסי מסחר וקשר מפותח יותר בין אנשים. מהפכות מעמדיות, תרבותיות וחינוכיות קשרו עוד ועוד בינינו, ואילו החל מהתקופה התעשייתית עלינו על נתיב האצה, שהגיע לשיאו לקראת סוף המאה העשרים.
כמו אותם תאים נפרדים, הטבע הוביל אותנו להבנה שנוכל להפיק תועלת גדולה יותר משילוב כוחות ומאמצים וכך, באופן טבעי, הפכנו לגוף אנושי אחד שתלוי בשיתוף הפעולה ההדדי בין איבריו השונים. החוקיות שעומדת בבסיס כל התפתחות טבעית גרמה (ועדיין גורמת) לנו להיקשר זה לזה במעגל קסמים. אם לפני כמה עשרות שנים עוד יכולנו להתקיים בגפנו, אז היום זה כבר בלתי אפשרי.
גלובליזציה - לא רק סיסמא
זהו, גבירותיי ורבותי, המצב שלפניו עומדים חסרי אונים גדולי המדינאים והכלכלנים.
אט אט הם מגלים ש"בעולם השטוח", כפי שכינה את המאה ה-21 תום פרידמן מהניו יורק טיימס, חלים חוקים אחרים. גלובליזציה אינה רק מילה יפה. היא מבטאת התפתחות טבעית שאינה מפסיקה, ומקדמת אותנו לחיים חדשים.
חיים גלובליים באמת, שבהם כל תא - כל אדם, כל איבר - כל מדינה, יחיו טוב רק במידה שבה ידאגו וישתפו פעולה למען החיים הטובים של כלל האנשים. כל אוצרות הטבע שייכים מעתה לכל העולם, ומומחיותה של כל מדינה צריכה להיות מתועלת לטובת הגוף האנושי, במקום לתועלתה האישית. מדוע? תשאלו כל רופא מה קורה לגופנו כשאיבר מסוים מחליט לתפקד בבידול או בניתוק מהאחרים - סרטן, לא פחות, תהיה הדיאגנוזה הרפואית.
לפיכך, גבירותיי ורבותי, המשבר שלו אנו עדים אינו באמת משבר, אלא גילוי השלב הטבעי הבא בהתפתחות הציוויליזציה האנושית. אין טעם להתנגד להתפתחות, הרי בכל זאת נגדל. ואם נסרב לה, נצא מפגרים. אז הנה תחזית יציבה יותר מזו של ה'פד' לעתיד הקרוב: במקום לחשוב שעלינו להתחבר כדי להימנע מהמשבר, עלינו להבין שהמשבר התגלה כדי שנתחבר באמת.
אז תגידו יפה שלום לעולם הישן ותחייכו לשכן שלכם. מעתה לכולנו יש מטרה משותפת - בריאות הגוף האנושי שלנו. מעתה, כולנו אחים.
